סיכום מפגש מזכירי קיבוצים שיתופיים, מעברות 13.08.18

ליאור גורפינקל • 28/8/2018 כניסות

האם נכון רק לקיבוצים
או גם למופרטים?

סיכום מפגש מזכירי קיבוצים שיתופיים מעברות 13.08.18


 

השתתפו:

גיל אמיר - מזכיר בארות יצחק, יניב הגי - מזכיר, לילך חדד - מש"א, בארי, דורון חורב - מנהל קהילה גבע, אלון קרל - מש"א, גלעד, עמי פרנק - מזכירה, גן שמואל, עידו רענן - מנהל קהילה, דרור קריצמן - מנהל עסקי, חצרים, נתי רוזנצוויג - מזכיר, לביא, מריו טויב - מזכיר, מגדל עוז, מירב שוטוב - מזכירה, לאורה פרידמן - מש"א, מעברות, תמי אנגל - מש"א, מיכה באלף - מנהל חברתי, מעגן מיכאל, ניב יערן - מש"א, משאבי שדה, אורי אופיר - מזכיר, עמוס ארזי - מש"א, משמר העמק, ליאור שמחה - מזכיר, נצר סרני, יוני צורן, רועי רשקס - מזכירים, לירון ברזני - מש"א, סאסא, מור בן יוסף - מזכירה, שרה גרינבוים - מנהלת קהילה, רחל גוטפריד - מש"א - צובה, נח חיות - מזכיר, נחמיה רפל - מש"א, קבוצת יבנה, צחי רם - מזכיר, רביבים, שרון ויסברוט - מנהלת קהילה, עמי - מש"א, רמת רחל

יהודה סלומון, איציק ארז, מאיה שפיר - צוות המטה השיתופי, גבי ניימן מנחה.

 

זהו מפגש רביעי בו אנו עוסקים בסוגית המוטיבציה, המחוברות, העבודה והפרנסה עם דגש על ראיית פני עתיד ...

מטרת המפגשים היא פתיחה לחשיבה אחרת, מחוץ לקופסא, לא עוד שימוש באותם כלים מיושנים של תקנונים והיאחזות בהם כמה שיביא את ה"מזור" לקשיים מולם אנו ניצבים.

הקיבוץ במהותו, הוא "יצירה חברתית" שמחייבת התמודדות יצירתית ואומץ לב ציבורי תוך בחינה מתמדת של התשובות שאנו נותנים וההתכתבות שלהן עם ערכינו הבסיסיים...

תחום משאבי האנוש הוא תחום "צעיר" ויש לנו עוד דרך מאתגרת של לימוד ויישום כלים, בעזרתם נוכל לעזור לפרטים בחברה שלנו להיות משמעותיים ותורמים, כל אחד עפ"י יכולתו...

אנו תקווה שמפגש זה תרם משהו להבנה שיש יותר מדרך אחת לגשת לעניין "המשאב האנושי" בקיבוץ.

 

בתחילת המפגש שמענו מהורסיו בוריחסון, מנהל מש"א במחלבת יטבתה, על תהליך שינוי תרבות הניהול במחלבה. כתוצאה מתוצאות נמוכות בסקר מוטיבציה ומחוברות של העובדים, עוברים לשיטת "ניהול עצמי", הכוללת חלוקת העובדים לצוותים של עד 15 איש שאמורים לנהל את עצמם באוטונומיה מלאה. דרג ניהול הביניים בוטל והמנהלים הופכים ל"מנטורים", האחראים לכך שלעובדים יסופק כל המידע הדרוש לקבלת החלטות אחראית.

התרבות מתבססת על שלושה יסודות: ייעוד התפתחותי, עצמאות ושלמות.

הנחות היסוד ונורמות העבודה של הצוותים הם: אחריות, מידע וקבלת החלטות, אמון, לימוד מתמיד, קבלת האחר, טיפוח מערכות יחסים ודרכים לפתרון קונפליקטים.

שמענו על פרקטיקות יישום שונות שמראים מגמה של שינוי משמעותי ברמת שביעות הרצון של העובדים, המוטיבציה והמחוברות שלהם למקום העבודה, ירידה דרסטית במדדים כמו תחלופת עובדים ושימוש בימי מחלה ובעליה ברווחיות.

 

לאחר הצגת המודל, התחלקנו לארבע קבוצות דיון:

 

קבוצה ראשונה דנה בשאלה: איך אימוץ גישה זו יכול להיראות בקיבוץ שלי?

נאמר שם שבניהול החברתי רואים מקום לאימוץ הגישה, בחלק מהקיבוצים היא קיימת שם: הרוטציה, מגוון החברים השותפים בהובלה, מייצרים תחושת שותפות ומעורבות. פחות ראו אפשרות ליישום בענפים היצרניים.

 

קבוצה שניה דנה בשאלה: למה זה לא יכול לקרות? מה עלול לעכב? איך אפשר להתמודד?

נמנו הרבה גורמים מעכבים: חוסר אמון הדדי, סימפטום ה"מטפלת", קושי בהפרדה בין החיים הפרטיים לעולם העבודה מייצר מערכת סבוכה, חוסר האפשרות לפטר חברים, קושי בשינוי כ"כ טוטאלי, הרובדיות המרובה של צורת החיים, קושי בהגדרת זהות הקיבוץ, מגמת ההתכנסות, פערי דורות המייצרים אינטרסים מנוגדים, השתלטות של האגו, העובדה שאין יישום של השיטה בשום מקום כך שאין ממי ללמוד.

דרכי התמודדות עם הגורמים המעכבים: גיבוש והגדרת ייעוד הקיבוץ, תהליך הכולל הזמנה אישית לשותפות, בניית אמון הדדי בין ההנהגה לחבר.

 

קבוצה שלישית דנה בשאלה: מה הפוטנציאל הטמון במהלך זה?

הוזכרו: מימוש עצמי של כל חבר ולקיחת אחריות על עצמו ומשפחתו, ייעוד וחזון המייצרים אמון בין החברים להנהגה. הציעו לא לבטל את המסגרת והתקנונים, ובתוכם ליישם בהדרגה את הגישה הזו.

 

קבוצה רביעית הציעה: ניתן לבצע פעולות להגדלת האוטונומיה של החבר, שוני בחלוקת אחריות בין המוסדות לפרט. במוסדות הקיבוץ אוהבים שליטה. קושי במציאת ייעוד / חזון.

מעניין למה לא קורית אצלנו פירמידת מסלו, ואנשים שכל צרכיהם מסופקים אינם מתפנים לעסוק במהות... צריך להמציא פה גלגל.

 

בדיון תובנות כללי נאמר:

 

·         היה נחמד אם מישהו היה מציע עצמו להיות חלוץ ולייצר פיילוט...

·         מאחר ואין הגדרת ייעוד קשה ליצור מחוברות. מחוברות למה? זו האבן הראשונה...

·         בבארי מתבצע עכשיו תהליך חזון. מקווים שיקדם לכיוון הרעיון.

·         בחצרים הגיעו לשישה נוסחי חזון, חלקם עוסקים במי אנחנו וחלקם במה אנחנו מביאים לעולם. מתקשים להסכים על חזון אחד משותף...

·         למרות שעשו במשמר העמק תהליך חזון הוא מרוחק ולא מתחבר ליומיום של החברים. צריך להפוך אותו לתכנית אסטרטגית שמשרטטת את הקיבוץ של מחר.

·         שיטת האגפים בקיבוץ מיישמת את הגישה שהוצגה.

·         בגדול הקיבוץ מתקיים בהתאם לגישה הזו... צריך לטפח שיתוף והדברות.

·         הסיפור של האמון דורש לקיחת סיכון... בניית תקנונים עוזרת להרגיש שצמצמנו את הסיכון, מחפה על חוסר האמון.

·         יש שלושה סוגי אמון: בין חבר לחבר, בין הממסד לחבר, בין החבר לממסד.

·         גידול הקיבוצים מקשה על יצירת אמון. אמון מתאפשר בקבוצות אינטימיות.

·         השאלה: האם תהליך הצטמצמות האמון הוא חד כיווני?

·         אמון הוא השקפת עולם בסיסית.

·         העניין איננו החזרת אמון שאבד אלא התמקדות בעתיד, בניית אמון עם אנשים, חלקם חדשים, ויצירת תשתית לעתיד אותו אנחנו כקבוצה בוחרים.

·         דרוש מודלינג של ההנהגה. לייצר מרחב שמעודד יזמות.

·         אסור להיכנע למיתוס האינטרס הכלכלי כגורם מרכזי שמפעיל אותנו...

·         מוצע לייצר פיילוט בענפים העסקיים בחצרים... המרחב מצומצם וקל יותר להגדיר ייעוד

·         יכול להיות שדווקא בקיבוץ מתחדש יש יותר בשלות ומוכנות לאמץ גישה כזו?

 

לסיכום:

 

·         אנחנו זקוקים למרחב יזמות ולחברים שבעי רצון, מעורבים, פעילים ויוזמים.

·         קל להצביע על קשיים וחסמים, הרבה יותר קשה להתוות אבני דרך לאימוץ הגישה, לוותר על מגננות (תקנונים) ולבטוח ביכולתם של החברים לצמוח...

·         אין ספק שמציאת הייעוד המשותף (המשמעות המשותפת) היא אבן יסוד לאבטחת עתיד משותף.

·         למרות הקושי כדאי להתאמץ, לנסות להבין את הגישה ולאמץ חלקים ממנה איפה שאפשר.

 

"המתייחס אל בני אדם כפי שהם, הופכם לגרועים משהם באמת;

המתייחס אליהם כפי שהם רוצים להיות, עוזר להם להגיע למה שהם מסוגלים להיות". גיתה

 

 

לאחר ארוחת הצהרים שמענו בהרחבה ממירב, מזכירת מעברות, על הקיבוץ, נתונים ותהליכים.

קיבוץ מעברות עוסק בסוגיית שינוי אורחות חיים משנת 2000 ומתקרב לסיום התהליך.

שמענו על התהליך ותובנות של מירב.

אנו שמחים עבור קיבוץ מעברות שמירב שם, בהובלה ובגיבוש של התהליך, ומאמינים שהיא מובילה לדבר הנכון מבחינת מעברות בעת הזו...

 

יחד עם זאת:

 

1.מתוך המסע שאנו מקיימים יום יום ברחבי התנועה הקיבוצית, אנו למדים שאם חפצים אנו בקיבוץ בר קיימא, הרי שהתמודדות תמשיך להיות שם המשחק גם בהמשך, רק עם סט חדש של אתגרים.

רק אם נאמין כי ההתמודדות על עתיד הקיבוץ ראויה ונשקיע את המאמץ הראוי למימושו המיטבי, נוכל לקיים קיבוץ באשר הוא, שיתופי ו/או מתחדש.

 

2. הגיע הזמן שנקדיש זמן ומחשבה לבחינת הפרקטיקה של חיינו ומה שם, במה שמתקיים ביום יום הפשוט, מצדיק את קיום דרך חיינו כקיבוץ שיתופי שוויוני, בלי מורא, בלי נמיכות קומה, עם גאווה שאכן אנו מקיימים משהו שהוא חלופה למה שמציע העולם הקפיטליסטי החזירי, המנוכר לחלשים ולשונים.

יש יותר מחלופה אחת לדרך חיים, אנו מאמינים שזו שאנו מציעים ראויה ביותר.

 

אנחנו מודים למעברות על אירוח הפורום, להורסיו על הצגת הנושא ולגבי על ההנחיה.

 

רשמה: מאיה שפיר

פורומים
נכתב בתאריך
26/8/2018
+

תגובות לדף

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!





--
יחדיו זה יותר